פסולת בניין, לפי חוק שמירת הנקיון, התשמ"ד – 1984, היא זאת הנוצרת בפעילות בנייה והריסה. נכללים בה חומרים ושאריות המשמשים לבנייה ולשיפוצים והיא כווללת תוצרי הריסות וחומרי בנייה שונים בהם בלוקים, בטון, אספלט, זפת ומוצריה, לבנים, מרצפות, קרמיקה, גבס, זכוכית, לוחות בידוד, שברי שיש, לוחות גבס, עץ, מתכות, פלדה, חומרי פלסטיק, עודפי עפר, עץ מעובד, צבעים ומדללים, חומרי איטום ועוד. חומרים אלה בחלקם מסוכנים, רעילים ודליקים.
תיקון מס' 5 (התשנ"ח 1998) מחייב את המהנדסים בוועדות התכנון המקומיות לקבוע בהיתר הבנייה תנאים בדבר דרכים לסילוקה של פסולת הבנייה אל אתר טיפול בפסולת, כלומר מפעל לטיפול בפסולת, במהלך העבודה ומיד לאחר השלמתה.
פינוי פסולת בניין משטח הבנייה יכול לגרום ליזם או לבעל הבית להוצאות מיותרות בגלל חוסר הבנה בתחום. קבלנים ומפקחי בנייה מתקדמים לעיתים בתהליך הבניה תוך שאיפה לעמוד בלוחות הזמנים אך במקביל מתעלמים משיקולים סביבתיים וכלכליים. ניהול נכון של הטיפול בפסולת הבניין בשטח הבניה והתאמת אפשרות אחסון, ההעמסה ושינוע הפסולת, לתנאי שטח הבנייה יכולים להביא לחיסכון כספי ליזם ולהיטיב עם הסביבה.
אחת הדרכים הפשוטות היא על ידי הפרדה במקור, כלומר על ידי מיון הפסולת בשטח הבניה למרכיביה השונים – ברזל, עץ, ניילון ופלסטיק. הפרדה כזו, בסיום כל יום עבודה, תסייע לסביבה ותגרום לצמצום ההוצאות של בעל הנכס.
ברזל: ברזל בניין שכבר אין לקבלן בו צורך שווה כסף. יש לאצור אותו בערימה נפרדת בשטח האתר וככל שתהליך הבנייה יתקדם יצטברו בשטח כמויות גדולות של ברזל. בחלקו ניתן יהיה להשתמש לשימוש חוזר. לאחר סיום שלב בניית השלד אפשר להזמין קבלן איסוף ברזל שיקח את הברזל למיחזור ואף ישלם לכם עבורו. כן, הברזל שלכם שווה כסף ומחירו כיום נע בין 150 ₪ – 400 ₪ לטון. להזמנת קבלן פינוי ברזל
עץ: 25-35% מכמות הפסולת הכללית שמגיעה מאתרי בנייה היא של חתיכות עץ למיניהן. בחשבון פשוט, כשתפרידו את העץ מכלל הפסולת שאתם שולחים למפעל הסילוק תצליחו להפחית כרבע או כשליש מכמות הפסולת הכללית. בעץ שאספתם תוכלו להשתמש לטובת פרויקטים עתידיים, לתרום אותו או להשתמש בו לטובת במדורת ל"ג בעומר הקרובה. קיימים מספר מפעלים שקולטים עץ מלא בלבד לטובת גריסה ומיחזור בכמות מינימום של כ-72 קוב.
ניילון ופלסטיק: חלק מחומרי הבניין מגיעים עטופים בניילון. ניילון נקי מאבק ומבוץ שווה כ- 800 ₪ לטון. בדרך כלל בבניית בתים הפרטיים לא מצטברת כמות גדולה של ניילון ולכן כדאי בסוף כל יום עבודה לאסוף את הניילונים הנותרים ולזרוק אותם לפח המתאים של הרשות המקומית. כך גם לגבי מכלי הפלסטיק. אם מיכלי הפלסטיק בפסולת הבניין שלכם מכילים נוזלים, אלה יוגדרו כפסולת מסוכנת ולכן יהיו חלק מהפסולת הכללית הרטובה.
על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, במדינת ישראל מיוצרים מדי שנה כארבעה מיליון טון פסולת בניין וכשלושה וחצי מיליון טון עודפי עפר. שפיכה לא חוקית ובלתי מוסדרת של פסולת בניין מהווה עבירה פלילית מכוח חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984 ועלולה לגרום לשורה של מפגעים אסטטיים, סביבתיים, בריאותיים ונופיים, לצד כתב אישום פלילי. המדינה רואה בבעל היתר הבנייה כיזם האחראי שעליו מוטלת האחריות לפינוי מוסדר ומורשה של הפסולת, ומכאן אנו למדים על גודל האחריות האישית שיש ליזמים, למתכננים, לקבלני הביצוע ולקבלני פינוי פסולת, בבואם לסלק ולטפל בפסולת הבניין. הטלת פסולת במקומות שאינם מורשים לכך הינה עבירה על החוק.
בישראל 2017 קיימים מספר אתרים לפינוי פסולת הפועלים ללא היתר וללא אישור. שפיכת פסולת בשטחים פתוחים ובאתרים שאינם מורשים יכולה לגרום בטווח הארוך לקטסטרופה סביבתית. בטווח הקצר היא תגרום לנזקים חמורים מצטברים לסביבה על ידי פליטת גזי חממה, דליפה של רעלים המזהמים את שכבת מי התהום, פליטת רעלנים לאוויר, ועוד ועוד.
ברחבי הארץ קיימים מפעלים, תחנות מעבר ואתרי הטמנה, המורשים על ידי המשרד להגנת הסביבה לקלוט פסולת בניין. רשימת מפעלי הטיפול בפסולת מתעדכנת אחת למספר חודשים. בהם מתבצעות הפעולות הבאות:
קליטה: הפסולת נקלטת במשאיות קטנות ויוצאת למפעלים כחומר גלם או להטמנה במשאיות גדולות.
מיון: הפסולת עוברת מיון גס, באמצעים ידניים ומכאניים, למרכיביה השונים כמו ברזל, פלסטיק, קרטון, אבן, אדמת חרסית, ניילון, עץ ועוד.
ניפוי: הפסולת עוברת תהליך ניפוי בו החומרים הדקים, החרסיתיים והאבק יוצאים ממנו.
גריסה: הבטון נגרס והופך לחומר גלם המשמש כמצע לדרכים ומשטחים.
לאחר סיום תהליך המיחזור החומר מוכן למכירה ללקוחות כחומר גלם, והשאריות שהן כ- 20% – 15% מסך הפסולת שהתקבלה, מועברות להטמנה מבוקרת.
אתרי ההטמנה ממוקמים בדרך כלל במחצבות ישנות אשר סיימו את תפקידן, הפסיקו לחצוב ולכרות בהן, וכעת יש למלא את השטח שנפער ואת החלל שנוצר בהן. המטמנות עוברות תהליך הקמה קפדני ומחמיר הכולל בניית שכבת חרסית לצורך איטום, פריסת יריעות מתאימות כדי ליצור חיץ בין הפסולת למי התהום, ואיגום מי נגר, כלומר גשמים, ופינויים למכון טיהור שפכים.
מפעלי טיפול בפסולת גובים תשלום גבוה עבור כל קוב פסולת בניין מעורבת. מפעלי המיחזור מבחינים בין סוגי הפסולת באמצעות משקל המשאית. מחיר הקליטה במרכז הארץ של פסולת בניין נקיה, (כלומר כזו המורכבת מבטון, ברזל, אגרגטים, קרמיקה, וכזו שאינה מכילה ניילון, פלסטיק, עץ וקרטון) עומד על כ- 70 ₪ לקוב. במספר מפעלי טיפול בפסולת מתייחסים ליחס בין קוב שהוא יחידת נפח, לטון שהוא יחידת משקל, באופן זהה.
מחיר סילוק הפסולת מסווג לפי מחיר הכניסה לאתרים המורשים ולפי היטל ההטמנה.
היטל הטמנה: משולם למשרד להגנת הסביבה ועלותו כ- 5 ₪ לטון.
מחיר הכניסה (Gate Fee) : נקבע בלעדית על ידי מפעילי האתרים לטיפול בפסולת.
המחירים מתבססים על פסולת במכולה של 16 קוב. המחירים הנקובים הינם ללא מע"מ, משתנים מעת לעת וכפופים לגובה היטל ההטמנה.
פסולת בניין נקיה ועודפי עפר השוקלת מעל 5 טון – כ- 70 ₪ לקוב.
פסולת בניין מעורבת השוקלת עד 5 טון – כ- 110 ₪ לטון.
פסולת תעשייתית שמקורה באתרי בנייה ומכילה בעיקר עץ, קרטון, ניילון שאריות דבקים ופלסטיק ומשקלה מתחת עד- 3 טון – 260 – 300 ₪ לטון.
קיימים מספר פתרונות פינוי פסולת משטח הבנייה והעמסתם למשאיות. אין דרך אחת מומלצת וההמלצה החסכונית היא להתאים את שיטת הפינוי למצב ולדרישות השטח.
חסרונות השיטה:
א. קושי ביישום ההפרדה – תדרשו למנות אדם שיהיה אחראי לכך.
ב. נדרש שטח רחב לשם כך.
חסרונות השיטה:
א. מגבלת משקל – עפ"י חוק מוגבל לפסולת במשקל של עד 7 טון בלבד.
ב. סגרו מראש עם מתקן הטיפול בפסולת את המחיר לפי טון ולא לפי קוב. האמבטיה בה תועמס הפסולת לא תהיה מלאה ולכן אין צורך והגיון שתשלמו על כולה. תשלום לפי משקל במקרה הזה יהיה נכון יותר.
